בעידן הדיגיטלי של ימינו, הטלפון החכם הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו – הוא הולך איתנו לכל מקום, מציב את כל העולם במרחק נגיעה בכיס או בתיק אך תורם לבעיות התנהגות ויוצר קושי בניהול כיתה. בעוד מערכת החינוך שואפת להיות מתקדמת, טכנולוגית ומהירה, מתעוררת שאלה מהותית: כיצד מלמדים ביעילות כאשר תלמידים בחטיבת ביניים או תיכון נמצאים עם הטלפון על השולחן? או כאשר הלמידה מתבססת על מחשבים ניידים? איך החומר הנלמד יכול להתחרות ברמת העניין והגירוי שהתלמיד מקבל מהמסך בהפסקה?

המציאות בכיתות רבות היא שברגע שהמסך נפתח, סמכות המורה מתפוגגת כמעט לחלוטין ואיבדנו את השליטה על התכנים אליהם נחשפים התלמידים.

המורה, טוב ומקצועי ככל שיהיה, אינו יכול להתחרות על תשומת הלב של התלמידים כאשר הם מול מסך מרצד, עם אור כחול, כשהמוח מפריש דופמין והפעילות המוחית גוברת.

ההשפעות השליליות של הטלפון החכם, המחשב הנייד או הטאבלט בכיתה

הנוכחות של טלפונים חכמים בבית הספר מביאה עימה מגוון השפעות שליליות:

פגיעה ביכולת הריכוז והקשב

• האור הכחול הנפלט מהמסכים גורם להפרשת דופמין במוח, מה שמייצר תחושת סיפוק מיידית
• התלמידים מפתחים תלות בגירוי המתמיד שמספק המסך
• תשומת הלב מתקצרת משמעותית, והיכולת להתרכז בפעילות אחת לאורך זמן נפגעת

פגיעה באינטראקציה החברתית

• תלמידים מעדיפים את התקשורת הווירטואלית על פני זו הממשית
• מיומנויות תקשורת בינאישית מתפתחות פחות
• עלייה בתופעות של חרמות, בריונות רשת ושיימינג
• ישנה פגיעה בהתפתחות האמפתיה והתנהגות הילדים הופכת ליותר פאסיבית

פגיעה בלמידה

• תלמידים עסוקים בגלישה, משחקים והתכתבויות במקום להקשיב לשיעור
• אנקדוטה מהשטח: נתקלתי בתלמיד שמזמין כרטיסים למשחק כדורגל במחשב שמיועד לקריאת סיפור בשיעור ספרות
• גם בשיעור שלאחר מכן, למורה יהיה קשה מאוד להתחרות בכמות הדופמין שהופרשה במוח מהשימוש במסך

השפעה על התנהגות

• ההשפעה של הפסקת צפייה במסך על המוח משולה לבלון מלא אוויר שמשחררים אותו בחדר – הוא עף לכל מקום ללא שליטה בכיוון
• כאשר מדובר בכיתה של עשרות תלמידים המגיבים באופן דומה לסיום השימוש במסך, התוצאה היא כאוס
• במהירות, השיעור נתפס כמשעמם בעיני התלמידים, ומכאן הדרך להפרעות בשיעור קצרה מאוד

השפעות רגשיות

• עלייה בחרדה חברתית ותחושת FOMO (פחד מהחמצה)
• יש קשר בין זמן מסך מוגזם לדיכאון בקרב מתבגרים
• המוניטין החברתי נמדד בלייקים ברשתות החברתיות מה שמפתח תלות והתמכרות לרצייה החברתית
• חשיפה כמעט בלתי פוסקת למודל יופי לא ריאלי מה שעלול להביא לעליה בהפרעות אכילה, ודימוי גוף נמוך

Safe Zone

לנוכח האתגרים הרבים, פותח מודל שממתן ומשהה את השפעות הטלפונים החכמים. מדובר בתהליך שהובל בשיתוף הורים בבתי ספר שונים, ובהשראתו נפתחה קבוצת וואטסאפ ארצית עם מאות הורים שאני מנחה כיצד להוביל את המהלך בבית הספר של ילדיהם.

עקרונות המודל:

השהייה במקום מניעה

• הרעיון המרכזי הוא השהייה – לא מניעה מוחלטת של שימוש בסמארטפון
• מתן חלופה של טלפון בטוח ללא גישה לאינטרנט עד לסוף ביה"ס היסודי או עד הכי מאוחר שניתן
• מטרת הדחייה היא למנוע את הנזקים הפוטנציאליים של חשיפה מוקדמת מדי למסכים, תוך שמירה על יכולת תקשורת אנושית בסיסית ללא קבוצות, סקרים, הודעות קוליות וכו'

מעורבות הורית פעילה

• הרצאות וסדנאות להורים בבתי ספר שונים
• הנחייה מעשית לגבי אופן ההובלה של המהלך בבית הספר
• יצירת קהילה תומכת של הורים עם ערכים דומים

חלופות ואסטרטגיות נוספות

אם לא הצלחתם להשהות את השימוש בטלפונים חכמים, קיימות אסטרטגיות אחרות לצמצום הנזקים:

ברמת ההורים והבית

• נוכחות הורית בקבוצות הוואטסאפ של הילדים – מאפשרת פיקוח על התכנים המועברים
• קביעת כללים ברורים לגבי התנהגות ברשת
• תיווך פעיל של תמונות וסרטונים שאינם תואמי גיל
• הגדרת זמני מסך ברורים ומוגבלים
• יצירת "אזורים נקיים מטלפונים" בבית (כמו חדרי שינה או שולחן האוכל)

ברמת בית הספר

• מדיניות ברורה לגבי שימוש בטלפונים – למשל, איסור שימוש בשעות מסוימות או באזורים מסוימים
• פתרונות טכנולוגיים כמו תוכנות סינון או חסימת גישה לאפליקציות מסוימות במהלך שעות הלימודים
• שינוי מבנה השיעור כך שיכלול אינטראקציה אנושית משמעותית לצד שימוש מושכל בטכנולוגיה
• הקמת תאים להפקדת טלפונים בכניסה לכיתות או בקופסאות במזכירות ביה"ס

ברמת הקהילה החינוכית

• הסברה לתלמידים על השפעות המסכים על המוח והתפתחות
• פיתוח חשיבה ביקורתית אצל התלמידים לגבי צריכת מדיה ותכנים דיגיטליים
• יצירת אמנה בית-ספרית בשיתוף הורים, מורים ותלמידים לגבי השימוש בטכנולוגיה

סיכום: לקראת שימוש מאוזן ובריא בטכנולוגיה

המאבק בין החינוך המסורתי לבין הטכנולוגיה המתקדמת אינו חייב להיות החלטה בינארית בין שניהם. האתגר העומד בפנינו הוא למצוא את האיזון הנכון בין ניצול היתרונות של הטכנולוגיה לבין צמצום השפעותיה השליליות.

 מודל מעניין של השהייה – מתן זמן נוסף להתפתחות קוגניטיבית ורגשית לפני החשיפה המלאה לעולם הדיגיטלי. בין אם בוחרים במודל זה או באסטרטגיות אחרות, חשוב לזכור שהמטרה המשותפת היא לגדל דור של צעירים המסוגלים להשתמש בטכנולוגיה באופן מושכל, בריא ומאוזן.

האחריות על כך היא משותפת – של מערכת החינוך, ההורים והקהילה כולה. רק בשיתוף פעולה נוכל להתמודד עם האתגר הגדול של גידול ילדים בעידן הדיגיטלי, תוך הגנה על בריאותם הפיזית והנפשית ופיתוח יכולותיהם הקוגניטיביות והחברתיות.