בכיתה החווה קשיים מסוג זה המחנכת לעיתים קרובות תמצא את עצמה מאבדת קשר עם התלמידים כי עיקר תשומת ליבה מושקע בניסיונות השגת שקט ושליטה. כך קורה שכמו אור, יש לא מעט תלמידים שקופים, תלמידות ותלמידים עם רצון ויכולת שלא באים לידי ביטוי בבית הספר, מפאת מצב הכיתה: רעש, התפרצויות, ואי בהירות התנהגותית. לאורך זמן וללא מתן מענה לבעיה, תלמידים אלו מתייאשים ומפסיקים לנסות להשמיע את קולם.
אם עוד לא הכרתם אותי, שמי ענת אורן וביחד עם הצוות שלי אנחנו מלוות בתי ספר בתהליכי ניהול וניווט כיתה, על מנת להפחית בעיות משמעת ולהגדיל זמן למידה.
את הסיפור של התהליך הזה מספרת מנתחת ההתנהגות שלנו עדי רטי:
כשמנתחת התנהגות ניגשת לתהליך ניהול וניווט כיתה יש לה מגוון שיטות וכלים שתבחר מתוכם לאחר ביצוע תצפיות והתאמתם לפתרון הבעיות הספציפיות של כל כיתה. עם זאת, באופן רוחבי אנו רואות איך נקודת הפתיחה של הטמעת 'דיבור ברשות' היא אבן יסוד שעובדת בכל פעם מחדש, על אף השוני והפרשי הגילאים בין הכיתות (שלוש כיתות א', כיתה ב' וכיתה ה'). זו תשתית מצויינת לליווי הכיתה המאתגרת בתהליך הפיכתה לכיתה לומדת ונעימה.
אם בכיתה נשאלת שאלה ומי שעונה ומקבל התייחסות הוא מי שצועק הכי חזק – זה מחבל בדינמיקה הכיתתית, זולג פנימה ומתבטא כחוסר כבוד כללי לאחר, היעדר איפוק ואי יכולת להקשיב. התוצאה על פני זמן היא קרקע להתנהגויות שליליות נוספות שדי מהר עולות על גדותיהן, מפוררות את סמכות המורה ומפרקות את האיזון החיוני לניהול כיתה.
'אני לא רוצה לפגוע בשיח החופשי בכיתה' זה משפט שאנו שומעות לעיתים תכופות מהמורה, מה שמקשה לעיתים להתחייב להתנהלות החדשה. אין ספק שעבור המחנכת האתגר המרכזי הוא הקושי שבהתעלמות מהמתפרצים. זה נשמע כמו הנחיה פשוטה אך ההטמעה שלה מחייבת המון תשומת לב והתמדה מצידה, לכן אהיה איתה בשלבים הראשונים לטובת מיקוד וחיזוק.
נקודת המפנה אל עבר ההצלחה מתרחשת ברגע בו המורה מוצאת את הכוח לא להתייחס לאף דיבור שלא ברשות, גם כאשר התשובה שנצעקה נכונה והסיפוק שבמענה שמור לאלו שגם יודעים את התשובה וגם הצליחו להמתין לדיבור ברשות. הרף משתנה עבור כולם והשקופים מתחילים להבין שרואים אותם והם ירימו יד כדי לבקש את רשות הדיבור ולבטא את הידע והסקרנות שלהם.
לאחר תקופה קצרה, אנחנו רואים שהשיפור משמעותי והערך מאוד ברור. דווקא ההתיישרות בתוך הגבולות המוגדרים והמושתת על כבוד הדדי – יוצרת בהירות ובטחון המובילים לשיח יותר כוללני, מחושב ועשיר, שיח שההשתתפות בו היא זכות לכולם ואינה מוגבלת לקומץ דומיננטי.
על מנת להירתם יחד למטרה הפעלנו תוכנית כיתתית בה 'דיבור ברשות' הוגדר כיעד משותף שעל ההגעה אליו הם זוכים בפרס קולקטיבי בדמות הפוגה משחקית. מעבר לערך החברתי ולגיבוש שנוצר, ההפוגה שיחררה את התלמידים לרגע מעמידה בדרישות הלימודיות, מה שחיזק את יכולות המיקוד שלהם והעלה את איכות הלמידה בהמשך יום הלימודים.
בתום תקופת הליווי סיימנו את התהליך עם כיתה ששינתה את פניה ממאתגרת לנינוחה ובה אחוז השתתפות גבוה משמעותית, תלמידים מחוברים במטרות משותפות, קצב למידה רצוי ומחנכת שהשיבה את הסדר והזרימה לכיתתה.
נעים לראות איך ההצלחה הזו חוזרת על עצמה: הטמעת 'דיבור ברשות' מהווה תשתית יציבה להמשך תהליך וההתמדה בו מייצרת יציבות שמתגבשת לאווירה ויחסים חיוביים בין המורה לתלמידים ובין התלמידים לחבריהם לכיתה. הכיתה מתגבשת ככזו בה כל התלמידות והתלמידים מעורבים בתוכן השיעור כי כעת האפשרות לקחת חלק באמת קיימת וזה כל ההבדל – עבור הכיתה ככלל וכפליים עבור תלמידות ותלמידים כמו אור, שהחלו להרגיש ביטחון ולהיות מעורבים ומורגשים בכיתה, לימודית וחברתית.
