צאלה הייתה מורה חדשה, דתייה בבית ספר חילוני, מורה לאמנות אשר מפאת המחסור במורים, הייתה צריכה להיכנס כמחנכת לילדי כיתה ה', כיתה שהחליפו בה מחנכת בכל שנה, מתוכם כשנתיים בבית (קורונה).
עיקר העבודה נסוב סביב בניית אמון בינה לבין התלמידים: הם חוו חוויית נטישה, הגיבו אל צאלה כאל דמות ארעית נוספת בחייהם
ולכן לא ראו בה סמכות: "את במילא תלכי אז למה שאני אקשיב לך".
התלמידים היו עסוקים בבדיקת גבולות מולה,
הכיתה הייתה בפיגור בחומר הלימודי ונטולי הרגלי התנהגות ולמידה בכיתה.
צאלה שיתפה אותי שקרה גם שיצאה בבכי מיום לימודים.
אם עוד לא הכרתם אותי, שמי ענת אורן וביחד עם הצוות שלי אנחנו מלוות כיתות מאתגרות בבתי ספר
באמצעות הדרכה צמודה בזמן אמת ובתוך השיעור – של תהליכי ניהול וניווט כיתה,
על מנת להפחית בעיות משמעת ולהגדיל זמן למידה.
את הסיפור של התהליך הזה מספרת מנתחת ההתנהגות שלנו עידית פופקו:
מנהל בית הספר המדובר הוא אחד ממנהלי בתי ספר רבים שכבר רואים במדריכה שלנו משאב הכרחי לתגבור ורווחת צוות המורים ושיפור האקלים גם עבור התלמידים, וממשיכים להזמין אותנו שנה אחר שנה.
מערכת היחסים שהתבססה וההיכרות עם אופי וצרכי בית הספר מייעלים את התהליך.
הפעם נקראתי לתהליך מרוכז עבור 4 כיתות: שתי מחנכות שמתחילות את דרכן בבית הספר ושתי מחנכות ותיקות עם כיתות מורכבות הזקוקות לחיזוק.
הרבה מהקשיים נבעו כתוצאה ממגפת הקורונה והשלכותיה על מערכת החינוך והתלמידים.
המנהל הבין בצורה ברורה מה הצעדים שהוא רוצה לקחת על מנת להבטיח את יציבות הצוות והיה לו חשוב שנעבוד יחד, על בסיס הניסיון הקודם שלנו שהוכיח עצמו כמשמעותי ומיטיב.
נחזור לצאלה, התחלנו לעבוד וראיתי אותה מתמודדת ומתגייסת למטרה.
בתצפיות הבנתי ושיתפתי אותה בכך שחלק ממאבקיה מועדים מראש לכישלון
ומשום כך מתסכלים מאוד עבורה ועבור תלמידיה.
למשל, כשנכנסתי לשיעור מתמטיקה ראיתי אותה מתאמצת להעביר את החומר,
וזה היה פשוט בלתי אפשרי כיוון שהתלמידים עוד לא למדו את לוח הכפל.
הצעתי הייתה להתיישר לפי המצוי בשטח.
להתחיל איתם מהחומר שהם יודעים על מנת לייצר חוויית הצלחה ומסוגלות ממנה יוכלו להתקדם אל עבר הרצוי.
בנוסף לכך, התקדמות בחומר תשאיר תלמידים רבים מדי מאחור והם עשויים להפריע בשיעור.
ישבנו לחשוב מה אנחנו יכולות להשיג כאן עבורם באמת: האם היעד הוא לסמן 'V' על עוד מערך שיעור
או להתייחס לכך שהכיתה עברה טלטלות ולהעניק להם יציבות יומיומית,
מחנכת עליה יוכלו לסמוך ואת התשתית הטובה ביותר להמשך שנות לימודיהם.
מתוך החומרים העיוניים הנדרשים, מצאנו כיצד היא יכולה לתעל כל שיעור ללימוד הערך 'כבוד בין אדם לחברו'
ובמטרה ליצור קוד התנהגותי חדש בכיתה הגינו את התוכנית:
'השינוי מתחיל B' – אמנת תלמידים המתמקדת בכבוד הדדי.
נבחרו 3 חוקים קבועים (לדוגמא: 'לדבר ולקום ברשות – זה פשוט') וחוק אחד משתנה משבוע לשבוע.
החוקים היו תוצר של איתור צרכים שלי עם המורה, למידה בכיתה אודות חוקים ומהותם (חציית הכביש באור ירוק, חוקי מדינה, חוקים של ההורים וכד')
ודיונים בכיתה שהציפו את רצון התלמידות והתלמידים. מעורבותם הובילה להתגייסות משותפת להצלחה.
התוכנית עלתה הילוך כאשר צאלה השתמשה בכישוריה האמנותיים,
ליצירת לוח המציג את הכללים הנבחרים וכרטיסים עם האות B, שחולקו למי שהצליחו להדגים התנהגות על פי כללי הכיתה.
מי שהשיג 3 כרטיסים – זכה במחזיק מפתחות יפייפה שהפיקה במיוחד עבורם וסימל את התלמיד שמחזיק בו כ"סוכן שינוי".
סוכני השינוי הצליחו לעשות שינוי קטן ואישי והובילו את חבריהם לאמץ את כללי הכיתה החדשים.
מחזיק המפתחות ייצג את ההצלחה בצורה מוחשית וההסתמכות עליו כאובייקט עבדה כמו קסם.
הצלחת התהליך נהייתה ברורה יותר משבוע לשבוע.
הפרעות ההתנהגות פחתו ודעכו,
גיבוש מרגש נרקם בין התלמידים ונוצרו תנאים טובים להתייצבות הכיתה מבחינה פדגוגית.
במקום של אי וודאות היה צורך בגבולות ובתהליך שלנו יצרנו מסגרת ברורה ויציבה,
אשר בשילוב נתינת תשומת לב ממקום חיובי, ביססנו בכיתה יחסי קרבה ואמון.
האמון שצאלה בנתה עם התלמידים השיב את אמונם בה ואת היציבות לכיתה.
הבהירות של צאלה השתקפה במראת הכיתה הלומדת – בדיוק מה שהתהליך הזה כיוון להשיג.
