ארכיון סיפורי הצלחה - ענת אורן

"בשביל מה אני ארים יד בכלל? גם ככה המורה תענה למי שהתפרץ"

anatoren_admin — Tue, 19 Sep 2023 10:45:04 +0000

בכיתה החווה קשיים מסוג זה המחנכת לעיתים קרובות תמצא את עצמה מאבדת קשר עם התלמידים כי עיקר תשומת ליבה מושקע בניסיונות השגת שקט ושליטה. כך קורה שכמו אור, יש לא מעט תלמידים שקופים, תלמידות ותלמידים עם רצון ויכולת שלא באים לידי ביטוי בבית הספר, מפאת מצב הכיתה: רעש, התפרצויות, ואי בהירות התנהגותית. לאורך זמן וללא מתן מענה לבעיה, תלמידים אלו מתייאשים ומפסיקים לנסות להשמיע את קולם.

אם עוד לא הכרתם אותי, שמי ענת אורן וביחד עם הצוות שלי אנחנו מלוות בתי ספר בתהליכי ניהול וניווט כיתה, על מנת להפחית בעיות משמעת ולהגדיל זמן למידה.

את הסיפור של התהליך הזה מספרת מנתחת ההתנהגות שלנו עדי רטי:

כשמנתחת התנהגות ניגשת לתהליך ניהול וניווט כיתה יש לה מגוון שיטות וכלים שתבחר מתוכם לאחר ביצוע תצפיות והתאמתם לפתרון הבעיות הספציפיות של כל כיתה. עם זאת, באופן רוחבי אנו רואות איך נקודת הפתיחה של הטמעת 'דיבור ברשות' היא אבן יסוד שעובדת בכל פעם מחדש, על אף השוני והפרשי הגילאים בין הכיתות (שלוש כיתות א', כיתה ב' וכיתה ה'). זו תשתית מצויינת לליווי הכיתה המאתגרת בתהליך הפיכתה לכיתה לומדת ונעימה.

אם בכיתה נשאלת שאלה ומי שעונה ומקבל התייחסות הוא מי שצועק הכי חזק – זה מחבל בדינמיקה הכיתתית, זולג פנימה ומתבטא כחוסר כבוד כללי לאחר, היעדר איפוק ואי יכולת להקשיב. התוצאה על פני זמן היא קרקע להתנהגויות שליליות נוספות שדי מהר עולות על גדותיהן, מפוררות את סמכות המורה ומפרקות את האיזון החיוני לניהול כיתה.

'אני לא רוצה לפגוע בשיח החופשי בכיתה' זה משפט שאנו שומעות לעיתים תכופות מהמורה, מה שמקשה לעיתים להתחייב להתנהלות החדשה. אין ספק שעבור המחנכת האתגר המרכזי הוא הקושי שבהתעלמות מהמתפרצים. זה נשמע כמו הנחיה פשוטה אך ההטמעה שלה מחייבת המון תשומת לב והתמדה מצידה, לכן אהיה איתה בשלבים הראשונים לטובת מיקוד וחיזוק.

נקודת המפנה אל עבר ההצלחה מתרחשת ברגע בו המורה מוצאת את הכוח לא להתייחס לאף דיבור שלא ברשות, גם כאשר התשובה שנצעקה נכונה והסיפוק שבמענה שמור לאלו שגם יודעים את התשובה וגם הצליחו להמתין לדיבור ברשות. הרף משתנה עבור כולם והשקופים מתחילים להבין שרואים אותם והם ירימו יד כדי לבקש את רשות הדיבור ולבטא את הידע והסקרנות שלהם.

לאחר תקופה קצרה, אנחנו רואים שהשיפור משמעותי והערך מאוד ברור. דווקא ההתיישרות בתוך הגבולות המוגדרים והמושתת על כבוד הדדי – יוצרת בהירות ובטחון המובילים לשיח יותר כוללני, מחושב ועשיר, שיח שההשתתפות בו היא זכות לכולם ואינה מוגבלת לקומץ דומיננטי.

על מנת להירתם יחד למטרה הפעלנו תוכנית כיתתית בה 'דיבור ברשות' הוגדר כיעד משותף שעל ההגעה אליו הם זוכים בפרס קולקטיבי בדמות הפוגה משחקית. מעבר לערך החברתי ולגיבוש שנוצר, ההפוגה שיחררה את התלמידים לרגע מעמידה בדרישות הלימודיות, מה שחיזק את יכולות המיקוד שלהם והעלה את איכות הלמידה בהמשך יום הלימודים.

בתום תקופת הליווי סיימנו את התהליך עם כיתה ששינתה את פניה ממאתגרת לנינוחה ובה אחוז השתתפות גבוה משמעותית, תלמידים מחוברים במטרות משותפות, קצב למידה רצוי ומחנכת שהשיבה את הסדר והזרימה לכיתתה.

נעים לראות איך ההצלחה הזו חוזרת על עצמה: הטמעת 'דיבור ברשות' מהווה תשתית יציבה להמשך תהליך וההתמדה בו מייצרת יציבות שמתגבשת לאווירה ויחסים חיוביים בין המורה לתלמידים ובין התלמידים לחבריהם לכיתה. הכיתה מתגבשת ככזו בה כל התלמידות והתלמידים מעורבים בתוכן השיעור כי כעת האפשרות לקחת חלק באמת קיימת וזה כל ההבדל – עבור הכיתה ככלל וכפליים עבור תלמידות ותלמידים כמו אור, שהחלו להרגיש ביטחון ולהיות מעורבים ומורגשים בכיתה, לימודית וחברתית.

הפוסט "בשביל מה אני ארים יד בכלל? גם ככה המורה תענה למי שהתפרץ" הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

כשמורה אומרת לנו שהיא יצאה בוכה מהכיתה, היא בעצם מספרת לנו הכל.

anatoren_admin — Tue, 19 Sep 2023 10:29:15 +0000

צאלה הייתה מורה חדשה, דתייה בבית ספר חילוני, מורה לאמנות אשר מפאת המחסור במורים, הייתה צריכה להיכנס כמחנכת לילדי כיתה ה', כיתה שהחליפו בה מחנכת בכל שנה, מתוכם כשנתיים בבית (קורונה).

עיקר העבודה נסוב סביב בניית אמון בינה לבין התלמידים: הם חוו חוויית נטישה, הגיבו אל צאלה כאל דמות ארעית נוספת בחייהם

ולכן לא ראו בה סמכות: "את במילא תלכי אז למה שאני אקשיב לך".

התלמידים היו עסוקים בבדיקת גבולות מולה,

הכיתה הייתה בפיגור בחומר הלימודי ונטולי הרגלי התנהגות ולמידה בכיתה.

צאלה שיתפה אותי שקרה גם שיצאה בבכי מיום לימודים.

אם עוד לא הכרתם אותי, שמי ענת אורן וביחד עם הצוות שלי אנחנו מלוות כיתות מאתגרות בבתי ספר

באמצעות הדרכה צמודה בזמן אמת ובתוך השיעור – של תהליכי ניהול וניווט כיתה,

על מנת להפחית בעיות משמעת ולהגדיל זמן למידה.

את הסיפור של התהליך הזה מספרת מנתחת ההתנהגות שלנו עידית פופקו:

מנהל בית הספר המדובר הוא אחד ממנהלי בתי ספר רבים שכבר רואים במדריכה שלנו משאב הכרחי לתגבור ורווחת צוות המורים ושיפור האקלים גם עבור התלמידים, וממשיכים להזמין אותנו שנה אחר שנה.

מערכת היחסים שהתבססה וההיכרות עם אופי וצרכי בית הספר מייעלים את התהליך.

הפעם נקראתי לתהליך מרוכז עבור 4 כיתות: שתי מחנכות שמתחילות את דרכן בבית הספר ושתי מחנכות ותיקות עם כיתות מורכבות הזקוקות לחיזוק.

הרבה מהקשיים נבעו כתוצאה ממגפת הקורונה והשלכותיה על מערכת החינוך והתלמידים.

המנהל הבין בצורה ברורה מה הצעדים שהוא רוצה לקחת על מנת להבטיח את יציבות הצוות והיה לו חשוב שנעבוד יחד, על בסיס הניסיון הקודם שלנו שהוכיח עצמו כמשמעותי ומיטיב.

נחזור לצאלה, התחלנו לעבוד וראיתי אותה מתמודדת ומתגייסת למטרה.

בתצפיות הבנתי ושיתפתי אותה בכך שחלק ממאבקיה מועדים מראש לכישלון

ומשום כך מתסכלים מאוד עבורה ועבור תלמידיה.

למשל, כשנכנסתי לשיעור מתמטיקה ראיתי אותה מתאמצת להעביר את החומר,

וזה היה פשוט בלתי אפשרי כיוון שהתלמידים עוד לא למדו את לוח הכפל.

הצעתי הייתה להתיישר לפי המצוי בשטח.

להתחיל איתם מהחומר שהם יודעים על מנת לייצר חוויית הצלחה ומסוגלות ממנה יוכלו להתקדם אל עבר הרצוי.

בנוסף לכך, התקדמות בחומר תשאיר תלמידים רבים מדי מאחור והם עשויים להפריע בשיעור.

ישבנו לחשוב מה אנחנו יכולות להשיג כאן עבורם באמת: האם היעד הוא לסמן 'V' על עוד מערך שיעור

או להתייחס לכך שהכיתה עברה טלטלות ולהעניק להם יציבות יומיומית,

מחנכת עליה יוכלו לסמוך ואת התשתית הטובה ביותר להמשך שנות לימודיהם.

מתוך החומרים העיוניים הנדרשים, מצאנו כיצד היא יכולה לתעל כל שיעור ללימוד הערך 'כבוד בין אדם לחברו'

ובמטרה ליצור קוד התנהגותי חדש בכיתה הגינו את התוכנית:

'השינוי מתחיל B' – אמנת תלמידים המתמקדת בכבוד הדדי.

נבחרו 3 חוקים קבועים (לדוגמא: 'לדבר ולקום ברשות – זה פשוט') וחוק אחד משתנה משבוע לשבוע.

החוקים היו תוצר של איתור צרכים שלי עם המורה, למידה בכיתה אודות חוקים ומהותם (חציית הכביש באור ירוק, חוקי מדינה, חוקים של ההורים וכד')

ודיונים בכיתה שהציפו את רצון התלמידות והתלמידים. מעורבותם הובילה להתגייסות משותפת להצלחה.

התוכנית עלתה הילוך כאשר צאלה השתמשה בכישוריה האמנותיים,

ליצירת לוח המציג את הכללים הנבחרים וכרטיסים עם האות B, שחולקו למי שהצליחו להדגים התנהגות על פי כללי הכיתה.

מי שהשיג 3 כרטיסים – זכה במחזיק מפתחות יפייפה שהפיקה במיוחד עבורם וסימל את התלמיד שמחזיק בו כ"סוכן שינוי".

סוכני השינוי הצליחו לעשות שינוי קטן ואישי והובילו את חבריהם לאמץ את כללי הכיתה החדשים.

מחזיק המפתחות ייצג את ההצלחה בצורה מוחשית וההסתמכות עליו כאובייקט עבדה כמו קסם.

הצלחת התהליך נהייתה ברורה יותר משבוע לשבוע.

הפרעות ההתנהגות פחתו ודעכו,

גיבוש מרגש נרקם בין התלמידים ונוצרו תנאים טובים להתייצבות הכיתה מבחינה פדגוגית.

במקום של אי וודאות היה צורך בגבולות ובתהליך שלנו יצרנו מסגרת ברורה ויציבה,

אשר בשילוב נתינת תשומת לב ממקום חיובי, ביססנו בכיתה יחסי קרבה ואמון.

האמון שצאלה בנתה עם התלמידים השיב את אמונם בה ואת היציבות לכיתה.

הבהירות של צאלה השתקפה במראת הכיתה הלומדת – בדיוק מה שהתהליך הזה כיוון להשיג.

הפוסט כשמורה אומרת לנו שהיא יצאה בוכה מהכיתה, היא בעצם מספרת לנו הכל. הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

הקשר בין פערים פדגוגיים ובעיות משמעת בכיתה

anatoren_admin — Tue, 19 Sep 2023 08:42:40 +0000

אם נצטרך לסכם את כל הסיפור הבא, מדובר ב: לא להביא את התלמיד אל החומר, אלא להביא את החומר אל התלמיד.

ועכשיו לסיפור: מחנכת נכנסת לכיתה יום-יום להעביר חומר לימודי בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. בפועל בכיתה ישנם תלמידים ותלמידות עם שונות ביכולות: תלמידים מתקשים ואינם עומדים בקצב המצופה ומאידך תלמידים המתקדמים בחומר מעבר לרמת הכיתה.

תלמידים שאינם מחוברים למהלך השיעור, הרבה פעמים מוצאים את עצמם הולכים לאיבוד או משתעממים, שם נוצרת התנהגות בעייתית שעשויה לפגוע במהלך השיעור ובאווירה בכיתה.

אז כיצד להביא את התלמידים לרמה המתאימה להם ולייצר שיעור יעיל?

אם עוד לא הכרתם אותי, שמי ענת אורן וביחד עם הצוות שלי אנחנו מלוות כיתות מאתגרות בבתי ספר באמצעות הדרכה צמודה בזמן אמת ובתוך השיעור על תהליכי ניהול וניווט כיתה, על מנת להפחית בעיות משמעת ולהגדיל זמן למידה. בתהליך שלנו אנו מחפשות אחר גורמים בסביבה שמעודדים את ההתנהגות הלא נאותה, כאלו שניתן לנטרל, וזה מה שמצאנו גם בסיפור הבא עליו מספרת מנתחת ההתנהגות שלנו, עדי רטי: >

בתחילת השנה בבית ספר בחולון, כבר בכיתות א' ניכר שיחס התלמידים למורה לא מכבד, בלשון המעטה: התלמידים לא הצליחו למצוא את מקומם בכיתה, התקשו להיענות לסמכות המורה ובמיוחד בלטה בעיית שוטטות במסדרונות. ברגעי השיא המצב אף התדרדר עד כדי אלימות וזריקת חפצים בכיתה. המתח היה גדול, המחנכות במאבקים יומיומיים והמאמצים להביא את הכיתות ליציבות כשלו שוב ושוב.

בנקודה זו נכנסתי לתהליך ניווט משולב ב-5 כיתות כאשר במסגרת התהליך הגעתי בכל שבוע לבקר בשיעורים ולהדריך את הצוות בכיתות. לכל כיתה ניתנה התייחסות המותאמת לקשיים הספציפיים לה, אך החוסר בהוראה הדיפרנציאלית – כלומר הצורך לתת מענה פדגוגי מותאם לתלמידים ברמות שונות שחולקים את אותו השיעור – היה נושא חלש באופן רוחבי בחמש הכיתות, מה שהוביל לאיבוד שליטה ובעיות התנהגות בכל הכיתות.

לכן בראשית התהליך התמקדנו בשינוי מחשבתי: *לראות כל תלמיד לפי רמת המסוגלות שלו*.

כאשר שוחחתי עם המחנכות שאלתי אותן על מהות העשייה שלהן כמורות, למה בחרו במקצוע זה ועל המטרות האישיות שלהן. מתשובותיהן חידדנו את התובנה שזהו מוקד תפקידנו בתור צוות חינוכי: לראות את התלמידים באופן אישי, לעזור לכל אחת ואחד להתקדם ולממש את יכולותיו. לשים את התלמיד לפני החומר הלימודי, וכמו שאמר יאנוש קורצ'אק "אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את האדם."

זה היה הפתח האמיתי להמשך התהליך שהביא יציבות ושלווה לכיתה.

במקום לומר לתלמיד: 'תגיע לעמוד 80' ולהתאכזב ביחד איתו כשהוא לא מצליח, בחרנו להתאים את רמת הדרישה של המורה ליכולות שלו, כפי שהן ברגע הזה. האכזבה החוזרת מחוסר יכולת לעמוד בדרישות, מייצרת תסכול שרק מגביר את תחושת הפער 'בין מה שמצפים ממני' לבין 'מה שאני יכול'. התאמת הרמה הלימודית אליהם נתנה להם את ההזדמנות להצליח, שינתה את תחושת המסוגלות ויצרה מוטיבציה להמשיך. מכאן ניתן לעלות איתם יחד, לאתגר אותם, לתת לכל אחת ואחד לחוש את טעם ההצלחה ולפתח את הרצון להצליח שוב.

הערך המוסף הוא שיצרנו כיתה מלאה תלמידים ותלמידות שמחוברים למתרחש בכיתה ולכן לא משוטטים מחוצה לה, תלמידים שמוצאים את מקומם בחומר הנלמד ועסוקים בלמידה בחדווה ולא בחרדה. האמון שנבנה וההדדיות, התחושה ש'המורה רואה אותי' ואיתי למען הצלחתי, אלו נתנו להם כוח להתמיד ועל פני זמן – גם להגיע לרמה הלימודית שהכיתה נמצאת בה.

בישיבת הפרט (ישיבה שבה עוברים על סטטוס ילדי הכיתה המאתגרים יותר), אמרה לי מחנכת אחת בהתרגשות: "סוף סוף אני יכולה להגיד משהו שהוא לא גנרי אלא לדבר על כל תלמיד בפני עצמו!" כמובן שהצוות מרוויח גם הוא מהחיבור המחודש עם התלמידים שלהם, קשר שמהותי לניהול כיתה מוצלח.

הפוסט הקשר בין פערים פדגוגיים ובעיות משמעת בכיתה הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

להיות מחנכת בשנה הראשונה מבלי ללכת לאיבוד בשלל העיצות

anatoren_admin — Tue, 19 Sep 2023 08:22:23 +0000

בתהליכים שלנו בבתי ספר אני והצוות מלוות כיתות מאתגרות בבתי ספר באמצעות הדרכה צמודה בזמן אמת ובתוך השיעור – של תהליכי ניהול וניווט כיתה, על מנת להפחית בעיות משמעת, להגדיל זמן למידה ולשפר את תחושת המסוגלות של הצוות.

את הסיפור הבא מספרת המדריכה שלנו, תמר מלץ גינסבורג >>

כזו שמלווה את המורות, לעיתים בשנה הראשונה שלהן, אני נתקלת שוב ושוב בקושי שיש בכניסה לתפקיד. ההתחלה מאתגרת וכרוכה בסוג מיוחד של 'חבלי לידה', הפערים בין הדמיון למציאות מפתיעים ומערערים ובהרבה מקרים מלווה בתחושת אי יכולת ואף מגיע לאובדן דרך והרמת ידיים. לא בכדי, אחוז משמעותי של מורים נוטשים את המערכת בחמש השנים הראשונות.

מניסיוני זהו חלק טבעי בצמיחה לתוך התפקיד בפועל, ותפקידה של מנתחת התנהגות לתת הכוונה באופן מנוסה ומעצים, אשר מקצר את התהליך ותומך במחנכת.

לאור המחסור באנשי חינוך ממנו סובלת מערכת החינוך כיום, הבעיה אף יותר מודגשת ומערכתית, והתוצאה היא יותר ויותר כיתות שתלמידיהם חווים אי יציבות, שינויים מתמידים בדמות המובילה, המייצר אובדן סמכות. זו כמובן תרים ראשה ותתבטא בקשיים ברמה האישית וברמת הכיתה כולה.

כמו מורות רבות בשנתן הראשונה כך יפעת, מצאה עצמה מגיעה תוך מספר חודשים מהתרגשות של התחלה לפיקפוק בעצם יכולתה לנהל כיתה. יפעת הגיעה עם ניסיון בעבודה בבתי ספר רבים, ביניהם כאלה עם בעיות התנהגות ולכן חשבה שאת שנת ההתנסות הראשונה שלה היא מתחילה בנקודת פתיחה חזקה, אך שינוי הסטטוס שינה את התמונה ופתאום הדברים לא עבדו. על אף שהייתה ידועה כמורה שיודעת להחזיק היטב כיתה, מצאה עצמה מתקשה ביצירת סמכות, הילדים לא הגיבו לדרישותיה והדפו אותה.

כאשר בעיות המשמעת המשיכו לתוך השנה החלו לעלות שאלות מההנהלה, הצוות החינוכי בנוגע ליכולתה המקצועית. יפעת החלה להילחץ, גם היא ציפתה להיות כבר בנקודה אחרת. החל לנקר בה הספק:

זה לא מה שחשבתי… מה אני לא עושה נכון? והחלה לחפש הכוונה ופתרונות מהצוות סביבה.

"ואז את מקבלת הפגזה של מידע – מערבולת עצות של 'תעשי ככה' ו'אל תעשי ככה' מכל הכיוונים"

יפעת ניסתה עוד ועוד מהפתרונות שהוצעו לה ולא השיגו תוצאות. כשנפגשנו היא הייתה בנקודת ייאוש.

היה לי חשוב לפני הכל להתחבר לדרך שלה, לראות ולעזור לה לזהות את הקול והאינטואיציה שלה. עוד נגיע בהמשך תהליך הניווט לזהות מה עובד ומה לא, אבל בנקודת הפתיחה היה קריטי להחזיר אותה למהות: למה היא פה ומה הדבר שהיא רואה לנגד עיניה בתפקידה כמחנכת.

בשיחתנו יפעת נזכרה שרצונה לעצב דור, להיות גורם משפיע בחינוך ילדים מתוך חזון של הצמחת א.נשים טובים עם ערכים. אך הרבה פעמים גם כשהרצון של המורות הוא להעניק תוכן וערכים, בפרקטיקה לעיתים הן נקלעות למצב הישרדותי ומתרחקות מהסיבה שלשמה הגיעו. הנאה היא בכלל לא חלק מהחוויה ויש תחושה של מאבק ללא אופק. כל יום שעובר מוסיף לתחושת הכישלון.

כשיפעת נזכרה למה היא בעצם פה, נוצרה בהירות וכאן התפקיד שלי היה לעשות פאוזה ולבדוק איתה:

מה היית רוצה לעשות על מנת להשיג את המטרה שלך – "לתרום לחינוך הילדים"? הצעתי לה להתחיל עם 'אכיפת דיבור ברשות', כלי המאפשר השגת שתי מטרות בו זמנית: תרבות דיבור בכיתה דרך תרגול של כבוד הדדי. הכלי אמנם התנהגותי אך מושתת על ערכים מהותיים: סבלנות, איפוק, יכולת הקשבה לאחר, כך אנו משיגים הרבה מעבר לשליטה בכיתה.

היתרון של 'דיבור ברשות' הוא שקל לזכור אותו כי הוא מאוד תכליתי, לחיזוק ההטמעה אני לצידה לעזור, לזהות מתי זה בוצע היטב וכאשר זה נשמט – להזכיר לה לשים לב, ופתאום, שבועיים לתוך התהליך, נכנס גל של רוגע לכיתה שאיפשר לה קצת יותר לנשום ובהמשך אף להתקדם בחומר הלימודי ולהגיע אל תלמידיה בחוויות של כיף, חיבור ותחושת הצלחה אישית.

דרך הסיפור הזה אני רוצה לחדד את תפקידנו בליווי אנשי הצוות: אני כמנתחת התנהגות יודעת מה המהלך המומלץ ביותר ויש לי מבחר כלים ומתודות להעניק לצוות, אבל מעבר להבאת הידע וניהול המהלך – בראש ובראשונה תפקידי לראות את המורה בחוויה שלה, לסייע בבחירת דרך אחת אל מול מבול ההצעות מסביב ולתת חיזוק בבחירתה, בביטחון שזה מה שצריך להפעיל. "לפעמים מרוב עצות את שוכחת שאת יודעת בדיוק מה לעשות ואת צריכה מישהו שפשוט יגיד לך שאת בסדר".

זה מאוד מזכיר לי את חוויית האמהות בפעם הראשונה: כמה חשוב לאם להיזכר שהיא יודעת בתוכה מה נכון כדי להמשיך קדימה מתוך אמונה עצמית.

את הגישה הזו אני מיישמת באופן זהה ממורה למורה. הפוקוס על איזו מורה את רוצה להיות ומה המתנה שאת רוצה להשאיר לילדים שלמדו איתך מחזקת כל כך ואכן, לאחר שיפעת הגיעה לבהירות הזו וחזרה לראות את המטרה, בחרנו נקודת פתיחה רכה ומשם התהליך תפס תאוצה, הביטחון שלה התייצב ועימו הגיעה הנאה והנה היא כבר פחות מנוהלת ויותר בשליטה.

זו המטרה האישית שלי בבואי לנווט צוות חינוכי, להשיג יציבות ולעמוד ביעדים פנימיים וחיצוניים, ככה אני בעצמי משפיעה ונותנת את מה שחשוב לי להעניק במקום הזה.

הפוסט להיות מחנכת בשנה הראשונה מבלי ללכת לאיבוד בשלל העיצות הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

איך מעלים את מספר המשתתפים בשיעורי חינוך גופני?

anatoren_admin — Wed, 06 Jul 2022 14:14:47 +0000

בתהליך הליווי השבועי שלנו בבתי ספר במטרה להפחית בעיות משמעת, מנתחת התנהגות מלווה את המורה באופן צמוד על מנת להתמודד עם אתגרים שונים בכיתה.

עידית מנתחת התנהגות מהצוות שלנו מספרת:

הגענו ביוזמת מנהל ביה"ס, שראה הרצאה של ענת בנושא ניווט כיתה ורצה לאפשר ליווי של ניתוח התנהגות למורים שיהיו מעוניינים בכך.

המורה לחינוך גופני היה אחד מהמורים שפנו לעזרה, כי חווה קושי גדול בשיעורים שלו.

הוא הגיע עם מעט מאוד ניסיון אבל עם הרבה מוטיבציה וביקש ללמוד איך לגרום "ליושבי הספסלים", שעמדו על למעלה ממחצית מהתלמידים (65%) בכיתה, להשתתף בשיעור ולהפסיק עם התירוצים.

המטרה שלנו הייתה לגרום לכך שהתלמידים יעדיפו להשתתף בשיעור על פני אלטרנטיבות אחרות ובכך, לגרום לשיעור חינוך גופני להיות מחזק עבורם.

השתמשנו בסט כלים שהותאמו באופן ספציפי למורה ולכיתה שלימד. אחד מהם היה החלטה כי תלמיד שלא משתתף בשיעור עובר לכיתה סמוכה ועושה עבודה תיאורטית על הנלמד בשיעור. חשוב לומר שכל הכלים שהשתמשנו בהם, שוקפו לתלמידים באופן מלא וזאת כדי להפחית את חוסר הוודאות שלהם.

כשצוות בית הספר מיישם תהליך, לפעמים אנחנו שומעות "מה? זה הכל?"

גם כשהנקודות נראות קטנות ואולי אפילו טריוויאליות, הן גורמות להשפעה משמעותית.

בכיתה הזו, העלנו את מספר התלמידים שהשתתפו פי 2.5 וסיימנו את התהליך עם 85% השתתפות בשיעור חינוך גופני!

הפוסט איך מעלים את מספר המשתתפים בשיעורי חינוך גופני? הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

כך טיפלנו בשכבה האדומה של בית הספר

anatoren_admin — Wed, 06 Jul 2022 14:13:41 +0000

מדובר בתלמידי 3 כיתות ב', שהנהלת ביה"ס איתרה אותן כשכבה "אדומה" מבחינה לימודית, התנהגותית וחברתית.

ההנהלה ניסתה מספר דרכי טיפול ולבסוף פנו אלי, די מיואשים, אני חייבת לציין.

לאחר התצפיות שערכתי בשלוש הכיתות הבנתי שיש מגוון של קשיים, העיקריים שבהם הם חוסר במיומנויות תלמידאיות, למשל היענות לאיש צוות, הוצאת ציוד, ביצוע משימה, דיבור ברשות, שאלו התעצמו בשל מיומנויות חלשות של ניהול כיתה מצד המחנכות. כשמוסיפים לכל אלו מספר תלמידים מאתגרים גבוה מהממוצע, מקבלים פשוט כאוס.

איך זה נראה בפועל?

המורות היו חסרת אונים, מתוסכלות, ולא הצליחו ללמד. הילדים יצאו מהכיתה, לא הקשיבו, הסתובבו בכיתה, והמנהלת כמובן הפנתה חלק ניכר מהזמן שלה להתמודדות עם בעיות ההתנהגות בשכבה.

קדימה לעבודה >

לאחר שלב התצפיות בניתי תוכנית התנהגות שכבתית שמטרתה לשפר את מיומנויות הלמידה של התלמידים. התוכנית הוטמעה בשילוב הדרכה צמודה ברמה השבועית לכל מורה, במיומנויות ניהול וניווט כיתה.

כך מצד אחד חיזקנו ועודדנו את מיומנויות הלמידה אצל התלמידים, בד בבד עם חיזוק יכולות ניהול, מסוגלות, ושליטה בכיתה מצד המורות.

בשיתוף פעולה מעורר השראה המחנכות נרתמו לכל הרעיונות שהבאתי והתלמידים קיבלו פידבק חיובי משמעותי על התפקוד שלהם, התחילו לתפקד כלומדים עם למידה משמעותית בשיעורים.

התוצאה – המורות דיווחו על שיעורים אפקטיביים, התנהגות נאותה גם בהפסקות והרבה פחות בעיות משמעת.

חשוב רק לציין, ראשית, תכנית מוטיבציה היא לא מטרה מבחינתנו, היא עוד כלי מתוך שלל כלים שאנחנו נותנות למורות.

דבר נוסף, התכניות שלנו נתפרות לקשיי ההתנהגות בכיתה, ליכולת המורה ליישם ולשינויים שישנם במהלך הדרך.

אבל זה לא נגמר

עבר לו הקיץ והם עלו לכיתה ג' בקפסולות עם מחנכות חדשות ומנהלת חדשה לביה"ס.

במסגרת המעקב על התהליך, המחנכות דיווחו שהם מתנהגים כלומדים, בעלי יכולות תלמידאיות, אבל צף קושי חדש –

"הם אסופה של תלמידים"

"הם לא מתנהגים ככיתה"

אמרו המחנכות.

"אני לא מפסיקה להתעסק בשכבה ג'. אפשר לחשוב שזו השכבה היחידה בביה"ס"

התלוננה המנהלת.

חזרנו לעניינים אבל הפעם, כל קפסולה היא קבוצה וכך התייחסנו אליהם.

בניתי הפעם תוכנית שתתמקד בחיזוק הקשרים החברתיים והגיבוש הקבוצתי –

התלמידים היו צריכים להיות שם אחד עבור השני. לתמוך, לסייע ולעזור. הפידבקים החיוביים שהם קיבלו, התייחסו אליהם כקבוצה, והתוצאות –

לא איחרו להגיע.

כעבור ארבעה חודשים אמרתי למורות בישיבת צוות – "עם כל הכבוד לנתונים שלי, חשוב לי לשמוע אתכן. איך אתן מרגישות לגבי שכבה ג'".

והסכר נפתח:

"הם ממש הפכו לקבוצה"

"הם ממש אחד למען השני"

והפניתי שאלה למנהלת – "את מרגישה הטבה בהתעסקות עם השכבה?"

והיא אמרה בטבעיות "האמת, שממש כן! הם לא מגיעים לפה יותר"

לי רק נשאר לחייך בסיפוק

הפוסט כך טיפלנו בשכבה האדומה של בית הספר הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

"לא האמנו שנגיע למקום הזה"

anatoren_admin — Wed, 06 Jul 2022 14:11:35 +0000

חלק מתוכנית ההתערבות שלנו היא מדידה של זמן למידה אפקטיבית בשיעור, מבחינתנו זה "הדופק" של הכיתה, כמה הכיתה באמת לומדת מתוך סך הזמן שהוקצב לשיעור.

בתחילת התהליך ממוצע הלמידה האפקטיבית בכיתה עמד על 20% בלבד!

התלמידים התעסקו בכל דבר אפשרי מלבד למידה: השתטחויות על הרצפה, זריקת חפצים, טיפוס על סורגי חלונות, השפרצת מים בכיתה, התעסקות עם חפצים וזריקת כדור בכיתה, תוך התעלמות מהמורה.

כצעד ראשון ערכתי שיחה עם המחנכת ועם המורות המקצועיות, כדי לבדוק מה לדעתה גורם להתנהגויות האלו והאם היא ניסתה ליישם גישות שונות בכיתה. במהלך השיחה הסתבר שבנוסף לאתגרים הרבים בכיתה ישנם אתגרים בצוות, הנובעים מגישות שונות ומקוטבות בין המחנכת, הדוגלת ביד חופשית כלפי התלמידים לבין הרצון של המורות המקצועיות במשמעת כיתתית.

הפערים הללו גרמו לחוסר אמון ולחוסר שיתוף פעולה בין מחנכת למורות מקצועיות.

הצעתי שהמחנכת והמורות המקצועיות ינסחו תקנון כיתתי, באמצעות סיעור מוחות, במהלכו יחשבו על כל התרחישים אפשריים בכיתה ועל אופן התגובה האחיד של המורות לכל תרחיש. המורות ישבו ביחד במשך שעות רבות והצליחו להסכים על תקנון מסודר, אותו תלינו בכיתה.

הצעד השלישי כלל שיחות ביני לבין התלמידים בנוכחות המחנכת, במהלכן הסברתי להם את מהות התקנון ומה יקרה בכיתה מהיום והלאה. שאלתי את הילדים מה לדעתם גורם לקשיים בכיתה ומדוע הם לא לומדים ולא מכבדים את המורות. התלמידים השיבו

שהשיעורים לא מעניינים ולמורות המקצועיות אין סמכות.

בעקבות השיחות הצעתי שנכין תכנית התערבות: במידה והילדים ישמרו על התנהגות נאותה בשיעורים של כל המורות, הכיתה תקבל סימון כלשהו. בכל סופ"ש המורה תערוך רישום מסכם ובהתאם לתוצאותיו הכיתה תקבל צ'ופר. הצ'ופרים תרמו המון למוטיבציה של הילדים ועזרו לחולל את השינוי בכיתה.

בנוסף הצעתי שניצור שיתוף של התלמידים בתהליך הלמידה: בכל שיעור תלמיד אחר יעביר את הרבע שעה האחרונה שלו. מהלך זה זכה להצלחה רבה בכל היבט: חיזוק הקשר האישי בין המורה לתלמידים בהכנה המשותפת שלהם לשיעור, הערכת ההשקעה של המורה בהכנת השיעור והכי חשוב פיתוח אמפטיה למורה, כי התלמידים עצמם התמודדו עם התנהגויות המאתגרות והלא מכבדות של חבריהם לכיתה במהלך השיעור שהעבירו.

בשיח הכיתתי שניהלנו לאחר כל שיעור התלמידים שיתפו בתחושותיהם. בשיעורים הראשונים שהעבירו, התלמידים הרגישו שזלזלו בהם ולא העריכו את ההשקעה שלהם והגיעו למסקנה שעליהם לשנות את גישתם ולהקשיב בשיעורים. בשיעור האחרון בו נכחתי, שנערך ביום בו סיימתי את תהליך הליווי התמונה הייתה שונה לחלוטין. היה תענוג לראות כיצד התלמידים הקשיבו לתלמידה שהעבירה את השיעור, התעניינו ושיתפו פעולה. ההבדל בין השיעורים הראשונים לשיעור האחרון מסמל את המהפך העצום שהכיתה עברה בתוך זמן קצר.

כל הכלים ששילבנו ויישמנו, יחד עם המנטורינג בזמן אמת בכיתה לצוות החינוכי והדרכות שבועיות מחוץ לכיתה > יצרו מהפך של ממש. ואכן בסיום התהליך, במדידה האחרונה הלמידה האפקטיבית עמדה על 100%!

המחמאות לא הפסיקו להגיע: המחנכת והמורות המקצועיות אמרו שהן מרגישות שיפור עצום ואמרו לי בהתרגשות: "לא האמנו שנגיע למקום הזה" ו"פשוט אין לנו מילים". המורות הוסיפו שהן ישמחו ליישם את התהליך גם בכיתות נוספות. התלמידים סיפרו שהם מאוד נהנים להעביר את החלק שלהם בשיעורים ומחכים לזה בקוצר רוח."

הפוסט "לא האמנו שנגיע למקום הזה" הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

תרגול ביצוע הוראות המורה ככלי להגברת שיתוף הפעולה של התלמידים

anatoren_admin — Wed, 06 Jul 2022 14:08:02 +0000

בתהליך הליווי השבועי שאנחנו עושים בבתי ספר במטרה להפחית בעיות משמעת, מנתחת ההתנהגות מלווה את הכיתה באופן צמוד על מנת להתמודד עם אתגרים שונים בכיתה.

עידית, מנתחת התנהגות מהצוות שלנו, מספרת על התהליך שעשתה בשנה האחרונה בכיתה א'1 בבי"ס במרכז הארץ:

אנחנו מדברים על הצלחה גדולה שבנויה מאוסף של הצלחות קטנות שהצטברו במהלך השנה.

ההצלחה הזו באה לידי ביטוי בזמן למידה שעלה בצורה משמעותית, בתחשות וודאות חזקה שנוצרה בקרב התלמידים ויצרה שקט פנימי ובכיתה כולה. וחשוב לא פחות, תחושת ביטחון שהתבססה אצל המורה כי הרגישה שהיא מנווטת את הכיתה שלה ביציבות ובהצלחה.

אחד הכלים שהשתמשנו בהם לכל אורך השנה ועבד מצוין, הן כרטיסיות אישיות עם ניקובים (כן, כן כמו אלה של הקפה). חשוב רק לציין, ראשית, תכנית מוטיבציה היא לא מטרה מבחינתנו, היא עוד כלי מתוך שלל כלים שאנחנו נותנות למורות. דבר נוסף, התכניות שלנו נתפרות לקשיי ההתנהגות בכיתה, ליכולת המורה ליישם ולשינויים שישנם במהלך הדרך.

אז נמשיך.

החלטנו יחד, המורה ואני, על קריטריון שכל תלמיד שעומד בו מקבל ניקוב בכרטיסיה.

למשל: להתארגן בזמן לשיעור (עם כל מה שזה אומר).

החלטנו על צ'ופר שמקבלת כל הכיתה אחרי שלכל התלמידים יש 5 ניקובים בכרטיסייה.

למשל: פיקניק כיתתי בהפסקה.

המשימות השתנו במהלך השנה וכך גם הצ'ופרים, כל פעם בהתאם לאתגרים ולצרכים שעלו מצד הצוות והתלמידים.

ככל שעבר הזמן, גם התלמידים וגם המורה חוו עוד ועוד הצלחות.

המורה מצידה למדה לתת הוראות פשוטות וברורות, שייצרו אצל התלמידים את תחושת הוודאות. ראינו שככל שהוודאות עלתה, כך השאלות תוך כדי השיעור (שכולנו יודעים שהן יכולות לתפוס אפילו שעה שלמה) פחתו באופן משמעותי והיא הייתה משוחררת להתעסק בדברים אחרים שדרשו את תשומת ליבה בכיתה.

התלמידים מצידם התאמנו ולמדו לתפקד בצורה עצמאית, מבלי לשאול כל רגע שאלות שחוזרות על עצמן ומייצרות רעש גדול בכיתה.

כאשר ההתעסקות בתפל פוחתת, העיסוק בעיקר גובר וזמן הלמידה בכיתה עולה. בכיתה זו זמן הלמידה עלה ב- 72%!

כמובן שהיו עוד כלים רבים שהשתמשנו בהם. בין היתר, כרטיסיות רמזור, כרטיסיות שירותים ותרגולים רבים של מתן הוראות ברורות.

היכולת לסיים שנה עם הצלחה שכזו, היא מתנה גדולה עבור התלמידים ועבור המורה.

והיא גם קרקע טובה ופוריה לפתוח איתה את שנת הלימודים החדשה.

הפוסט תרגול ביצוע הוראות המורה ככלי להגברת שיתוף הפעולה של התלמידים הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

איך כרטיסייה צבעונית הפחיתה שוטטות תלמידים בזמן השיעור

anatoren_admin — Wed, 06 Jul 2022 12:02:15 +0000

תמר היא מנתחת התנהגות בצוות שלנו, לפני כמה ימים היא התקשרה וסיפרה לי בשמחה גדולה על תהליך קצר ומשמעותי שעשתה בכיתה בבי"ס בת"א. זה סיפור שמראה איך בעזרת שינוי קטן, אפשר לשנות את המציאות הכיתתית כולה וככה היא מספרת:

הגעתי לכיתה בבי"ס בת"א, כדי לעזור למורה שהרגישה שיש המון רעש בכיתה וציינה שהיא מסיימת כל יום בתחושה של התשה ואפיסת כוחות.

כשהגעתי לתצפיות בכיתה ראיתי שהתלמידים קמים וניגשים למורה המון פעמים במהלך השיעור. הם קמים מהכיסא אומרים איזו מילה לחבר ליד, הולכים למורה, מדברים איתה כדי להסביר את הבעיה, חוזרים לכיסא, אומרים איזו מילה לחבר לפני שמתיישבים, מקרבים את הכיסא חזרה לשולחן וחוזר חלילה.

אז עכשיו, תדמיינו שזה לא תלמיד אחד, אלא עשרים תלמידים שקמים, הולכים, חוזרים ומדברים. המון תזוזות והמון רעש. רעש שנובע מהעובדה שהרבה תלמידים חולקים ביחד מרחב אחד משותף.

הדבר הראשון שהחלטנו ליישם בכיתה היה מעבר לכרטיסיות "אני צריך עזרה". צד אחד ירוק כשתהלמיד מסתדר ולא צריך עזרה, צד אחד אדום כשהוא צריך את עזרת המורה ומסמן למורה שיש צורך שיגשו אליו.

אחרי כמה שבועות בהם ליוויתי את המורה באופן קבוע, שאלתי אותה איך היא מרגישה ואם ניכר שיפור בכיתה?

התשובה שלה הפתיעה אותי, לא רק בגלל שהיא שיתפה אותי ברווחה הכללית שנוצרה אצלה; שהיא הרבה פחות מותשת בסוף השיעור ופחות מתעסקת במשמעת במהלכו, אלא בעיקר כי סיפרה שתלמידה אחת, זו שתמיד יוצאת מהכיתה ללמוד על השולחן בחוץ, או בחדר קרוב שפנוי, זו שתמיד צריך למצוא לה פתרון משום שאינה יכולה להישאר ברעש של הכיתה, התלמידה הזו, ביקשה להישאר בכיתה.

היא ביקשה להישאר בכיתה כי היה לה שקט.

אתם מבינים עד כמה זה משמעותי? כמה זה משנה את עולמה של אותה תלמידה? כמה זה מספר את הסיפור של הכיתה כולה?

הפוסט איך כרטיסייה צבעונית הפחיתה שוטטות תלמידים בזמן השיעור הופיע לראשונה ב-ענת אורן.

כגודל הבלאגן, גודל השינוי- איך הפכה כיתה מאוד מאתגרת לכיתה לומדת בתהליך קצר ומואץ

anatoren_admin — Wed, 06 Jul 2022 11:56:20 +0000

בתחילת אפריל קיבלתי פניה מבי"ס בדרום הארץ להגיע לכיתה ג' מאוד מאתגרת. הכיתה שקיבלתי הייתה במצב קשה למדי: רמת אלימות מילולית ופיזית גבוהה, פערים אקדמאים גדולים בין התלמידים ומורות מקצועיות שלא מסכימות להיכנס ללמד בכיתה זו.

הרקע של הכיתה גם היה רלוונטי להבנת המצב: בכל שנה התחלפה מחנכת, לא נוצרה תחושת יציבות וביטחון והחל מאמצע כיתה ב' נוספה גם מגפת הקורונה.

אם עוד לא הכרתם אותי, שמי ענת אורן ואני מלווה בתי ספר בתהליכי ניהול וניווט כיתה, על מנת להפחית בעיות משמעת ולהגדיל זמן למידה.

בתצפיות שערכתי ראיתי כיתה מאוד מורכבת עם בעיה קשה של חוסר היענות לסמכות.

מחנכת הכיתה איתה עבדתי, אישה מדהימה, מורה בעלת ניסיון ומלאת מוטיבציה, שנחשבת לאחת המחנכות הטובות ביותר בביה"ס, פגשה אותי כשהיא סקפטית וחסרת אמונה שמשהו יכול להשתנות. ועם זאת היא נרתמה לעבודה ב 100% והיתה מוכנה לשתף פעולה, עם כל מה שתצטרך.

בנינו תוכנית התנהגותית-כיתתית שנתפרה בצורה ייחודית לאתגרים שאפיינו את הכיתה הזו.

התכנית הוצגה להנהלת בית הספר, למחנכת הכיתה ולבסוף גם לתלמידים.

מבצע שומר חומות שהתחיל שלושה שבועות לאחר מכן, עצר את כל העבודה שהתחלנו.

החזרה ממנו הייתה לא פשוטה בכלל. ולמרות זאת, הצליחה המחנכת, עם המון רגישות, לאסוף אותם חזרה לנקודה שבה הפסקנו.

לאור המצב האקוטי של כיתה זו, החלטנו על כמה מהלכים לא שכיחים. בין היתר, חלוקת הכיתה ברוב השיעורים לקבוצות למידה, קבוצת תגבור בתוך הכיתה ומשוב אישי לכל ילד.

שבועיים לתוך העבודה, המחנכת התחילה תהליך חניכה של המורות המקצועיות ואני ליוויתי כל אחת מהן לפי צורך.

ואיך לומר, התוצאות לא איחרו להגיע: המורות היו עקביות, שמו לב לחיובי אצל כל ילד, לא חסכו בחיזוקים, זכרו לתת פידבק לכל ילד בסוף כל שיעור, גרמו לתלמידים להאמין בעצמם וביכולות שלהם.

סוף השנה הגיע.

נכנסתי לאחד השיעורים האחרונים, כאשר התלמידים עבדו עבודה עצמית. אחד התלמידים הרים את יד, קיבל את רשות הדיבור, הסתכל אלי ושאל:

" כל התוכנית של הנקודות, זה רעיון שלך?"

כן עניתי.

"תודה רבה!" אמר.

בקול חנוק מהתרגשות שאלתי אותו, תודה על מה?

והוא אמר: "תודה שאפשר ללמוד כאן עכשיו בכיתה, הנקודות האלה ממש עזרו"

בהחלפת מבטים עם המורה, מבלי שתכננו את זה מראש, בחרנו להניח לכמה דקות לעבודה וקיימנו שיח על התהליך שהיה בכיתה.

במה אתה מרגיש את ההבדל? שאלתי, ושיח שלם ומרגש התחיל בכיתה:

"תלמידים שלא הקשיבו, היום מקשיבים"

"כולם מרימים את היד"

אפשר לשמוע כאן את המורה ויותר נעים בכיתה".

הנתונים היבשים בסוף השנה הראו שזמן הלמידה עלה כמעט פי 3 (!!), בהשוואה לתחילת התהליך.

גם תדירות ההתנהגויות הלא נאותות ירד בצורה דרמטית. מה שהיה מפתיע מאוד הוא השיפור הניכר בהתנהגות התלמידים גם בזמן ההפסקות, שקרה מבלי שטיפלנו בהפסקות באופן מכוון.

ככה זה, דבר משפיע על דבר משפיע על דבר.

האדוות של השינוי בכיתה יצרו גלים חזקים. עוד מורות ביקשו לעשות את התהליכים האלה בכיתות שלהם

ולשמחתי הגדולה מנהלת ביה"ס הרימה את הכפפה וביקשה ממני להפוך את התוכנית, לתוכנית בית ספרית לשנה החדשה.

בשבילי זוהי דרך משמחת במיוחד לסיים שנה מאתגרת, ולצפות לזו החדשה.

הפוסט כגודל הבלאגן, גודל השינוי- איך הפכה כיתה מאוד מאתגרת לכיתה לומדת בתהליך קצר ומואץ הופיע לראשונה ב-ענת אורן.